אָמַר רִבִּי חֲנִינָא אַף מִי שֶׁהָיוּ מֵימָיו עַל כְּתֵיפוֹ הֲרֵי זֶה קוֹרֵא אֶת שְׁמַע וּמִתְפַּלֵּל. רַב חוּנָא אָמַר קִרְיַת שְׁמַע וּתְפִילָּה אֵינָן צְרִיכוֹת כַּווָנָה. אָמַר רִבִּי מָנָא קַשִּׂיתִי קוֹמֵי רִבִּי פִינְחָס וַאֲפִילוּ תֵימַר קִרְיַת שְׁמַע צְרִיכָה כַּווָנָה תְפִילָּה אֵינָהּ צְרִיכָה כַווָנָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי קִיַּמְתִּיהָ כִיַּי דָמַר רִבִי יַעֲקֹב בַּר אַחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הִגִּיעוּךָ סוֹף מְלֶאכֶת הַמַּיִם שֶׁאֵינָם מְחֻווָרִים דְּבַר תּוֹרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
שאינם מחוורים דבר תורה. כלומר אינם מחוורין בדין זה מן התורה שהנושא אותן פוסל אותן במלאכה כזו אלא שחכמים גזרו בהן ופסלו מי חטאת שעשה עמהן מלאכה ולפיכך הקילו להיות קורא ק''ש ומתפלל:
הגיעוך. כלומר על כרחך היינו טעמא שסוף מלאכת המים והיינו שנושאן על כתיפו אחר המילוי כדי לקדשן וזהו סוף מלאכת המים שהמילוי תחילת מלאכה היא א''נ סוף מלאכת המים סוף הדבר שהמים נפסלין במלאכה אחרת:
א''ר יוסי קיימתיה. להא דר' חנינא כהאי דאמר ר' יוחנן:
אף מי שהיו מימיו על כתפיו. במי חטאת קאמר הרי זה קורא את שמע ומתפלל ולא חיישינן להיסח הדעת וקס''ד מפני שאינן צריכין כוונה וכדמפרש רב הונא ואין מסיח דעתו ממימי החטאת:
קשייתה. הקשיתי לפני ר' פנחס דאפי' תימר קריאת שמע אינה צריכה כונה. כצ''ל תפילה אינה צריכה כונה בתמיה הא אנן תנן האומנין קורין קריאת שמע בראש הנדבך אבל לא תפלה מפני שצריכה כונה:
רִבִּי חִזְקִיָּה וְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא הֲווּ יָֽתְבִין בְּחַד אֲתָר וַהֲוָה גַבֵּי רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא פְרִיטִין. אָתָת עֹנְתָא דִצְלוּתָא 18b וְשָֽׁרְתוּן וִיהָבוּן לְרִבִּי חִזְקִיָּה. קָטַר פּוּרְתֵּיהּ לְפוּרְתֵּיהּ. וְשָֽרְתוּן וְעָרַק. אָמַר לֵיהּ וּמַה בְיָֽדְךָ.
Pnei Moshe (non traduit)
והוה גבי ר' יעקב בר אחא פריטין. היו מעות אצלו והגיע עת התפלה:
ושרתון. כמו וצרתון והשי''ן מתחלף בצד''י שהן ממוצא אחד כלומר שצררן ונתנום לר' חזקיה לפקדון והיה רוצה לידע איך יתנהג:
קטר פורתיה לפורתיה. ור' חזקיה הוסיף בקשרים וקשר מקצת הכיס או המטפחת שהיו בתוכו קשרו קצתו אל קצתו:
ושרתון וערק. כלומר וצררן היטב וברצועה. ערקא רצועה מלישנא ערקתא דמסאנא והניחם כך ולא תפסן בידו:
א''ל ר' יעקב ומה בידך. ומה אתה עושה עם הכתוב בידך והיכן קיימתה אותו שהרי למדני שאף על פי שהם צרורין ובלבד שיהו בידך א''נ ומה בידך שלא הועלת כלום והרבה יש בהש''ס כעין זה:
משנה: חָתָן פָּטוּר מִקִּרְיַת שְׁמַע לַיְלָה רִאשׁוֹן עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת אִם לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה. מַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁנָּשָׂא וְקָרָא לַיְלָה הָרִאשׁוֹן. אָֽמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו לִימַּדְתָּנוּ רַבֵּינוּ שֶׁחָתָן פָּטוּר. אָמַר לָהֶם אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָכֶם לְבַטֵּל מִמֶּנִּי מַלְכוּת שָׁמַיִם אֲפִילוּ שָׁעָה אַחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
מעשה בר''ג וכו'. קמ''ל אם אדם גדול הוא ובטוח בעצמו שיכול להתכוין והוא ראוי ליטול את השם כבסוף פרקין הרשות בידו:
אם לא עשה מעשה. אם לא בעל עד מוצאי שבת שהן ד' לילות טריד מכאן ואילך לבו גס בה ותו לא טריד ואע''פ שלא עשה מעשה חייב בק''ש:
מתני' חתן. שנשא בתולה פטור מק''ש בלילה הראשון משום דטריד שמא לא ימצאנה בתולה א''נ שמתיירא שמא יעשה כרות שפכה בבעילתו וטרדה דמצוה היא ורחמנא אמר ובלכתך בדרך בלכת דידך הוא דמחייבת הא דמצוה פטירת:
הלכה: רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן אַנְטִיגְנֹס בְּשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּי רִבִּי יַנַּאִי זֹאת אוֹמֶרֶת שֶּׁמּוּתָּר לִבְעוֹל בִּתְחִילָּה בְשַׁבָּת. אָמַר רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי תִּיפְתַּר בְּאַלְמָנָה שֶׁאֵינָהּ עוֹשֶׂה תַבּוּרָה. אָמַר לֵיהּ וְהָא תַנִּינָן אַרְבַּע לֵיְלוֹת. אִית לָךְ לְמֵימַר אַרְבַּע לֵיְלוֹת בְּאַלְמָנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ל והא תנינן ארבעה לילות. כלומר נהי דממתני' דהכא מדחית לה ואוקימתה באלמנה מתני' דנדה מאי איכא למימר דתנינן התם בר''פ תינוקת דאם הגיע זמנה לראות קאמרי בית הלל נותנין לה עד מוצאי שבת ארבעה לילות לתלות בדם בתולים וכי אית לך למימר התם נמי ד' לילות באלמנה אלא לאו ש''מ דשרי למיבעל בתולה בשבת:
תיפתר באלמנה. ממתני' דהכא ליכא למישמע מינה דאיכא למידחי דתיפתר באלמנה דלא שייכא בה חבורה ואימא אפי' כונס את האלמנה פטור מק''ש דמיהת טריד ועוסק במצוה הוא:
גמ' זאת אומרת. מדקתני עד מוצ''ש אם לא עשה מעשה א''כ לילי שבת ג''כ בכלל ש''מ שמותר לבעול להבתולה בתחילה בשבת:
משנה: רָחַץ לַיְלָה רִאשׁוֹן שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ. אָֽמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו לִימַּדְתָּנוּ רַבֵּנוּ שֶׁאָבֵל אָסוּר לִרְחוֹץ. אָמַר לָהֶן אֵינִי כִשְׁאָר כָּל בְּנֵי אָדָם אִיסְטְנֵיס אָנִי.
Pnei Moshe (non traduit)
איסטנים אני. קר ומצונן לשון צינה ואיכא צערא אם לא היה רוחץ ואין אסור בימי אבלו אלא רחיצה של תענוג:
מתני' רחץ. במים חמין בלילה הראשון שמתה אשתו ואע''פ שאבל אסור ברחיצה:
שְׁמוּאֵל אָמַר כָּל הַהִיא הִילְכְתָא דְּרֵישֵׁיהּ דְּפִירְקָא אֲחָרִייָא דְנִידָּה לַהֲלָכָה אֲבָל לֹא לְמַעֲשֶׂה. רִבִּי יַנַּיי עָרַק אֲפִילוּ מִתִּינּוֹקֶת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ וְנִשְׂאֵת. בָּעוּן קוֹמוֹי רִבִּי יוֹחָנָן מַהוּ לִבְעוֹל בְּעִילָה שְׁנִייָה. אָֽמְרִין לִתְלוֹת בְּדַם הַמַּכָּה לֹא הוֹרֵי וְלִבְעוֹל בְּעִילָה שְׁנִייָה הוּא מוֹרֵייא. מַה צְרִיכָה לָהּ כֶּשְׁבָּאוּ לֵיהּ יְמֵי הֶפְסֵק יְמֵי טָהֳרָה בֵּנְתַיִם. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ שׁוּשְׁבִּינֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא הֲוֵינָא שְׁאֵלִית לְרִבִּי אֶלְעָזָר מַהוּ לִבְעוֹל בְּעִילָה שְׁנִייָה וְשָׁרָא לֵיהּ דְּהוּא סָבַר כַּהֲדָא דִשְׁמוּאֵל. דִּשְׁמוּאֵל אָמַר פִּרְצָה דְחוּקָה נִכְנָסִין בָּהּ בְּשַׁבָּת אֲפִילוּ מִשְׁרָת צְרוֹרוֹת. אָמַר רִבִּי חַגַּי שׁוּשְׁבִּינֵיהּ דְּרִבִּי שְׁמוּאֵל קַפּוֹדְקִיָּא הֲוֵינָא שְׁאֵלִית לְרִבִּי יֹאשִׁיָּה וְשָׁרַע מִינֵיהּ. שְׁאֵלִית לְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק אָמַר לִי מֵעַתָּה אֵי זֶה דַם נִידָּה וְאֵי זֶה דַם בְּתוּלִים. תַּנִּי כַּלָּה אֲסוּרָה לְבֵיתָהּ כָּל שִׁבְעָה וְאָסוּר לִיטוֹל מִמֶּנָּה כוֹס שֶׁל בְּרָכָה דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. מַי טַעֲמָא דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אִי אֶפְשַׁר שֶׁלֹּא יֵצֵא דַם נִידָּה עִם דַּם בְּתוּלִים.
Pnei Moshe (non traduit)
כלה. אחר בעילה ראשונה אסורה לביתה כל ז' כנדה:
וא''ל מעתה איזה דם נדה ואיזה דם בתולים. כלומר דהוה מתמה אמאן דשרי ומדמי לי' להא דשמואל דאמר פרצה דחוקה מותר לכנס בה בשבת ואפי' משרת צרורות ומשמע דהכי נמי כן בבעילה שניה אע''פ שהוא משיר מקצת דם בתולים שנשארו וא''כ מעתה היאך נבחין בה בבעילה שני' ולאיזה דם את משוי לי' דלענין לתלות בדם בתולים הא אמרינן דלא תלינן וכדם נדה מיחשבא ולענין השרת צרורות כדם בתולים משוית לי' והוי כתרתי דסתרן אהדדי:
ושרע מיניה. ולמט' המיניה הוה יתיב ר' שמואל בר רב יצחק ושאילתי':
דהוא סבר כהדא דשמואל וכו'. משום דהוי דבר שאינו מתכוין וה''נ כן אף שעדיין הפתח הוא דחוק:
מה צריכא לה. לא צריכא להא דמיבעיא להו אלא כשבאו לה ימי הפסק ימי טהרה בנתיים מבין הבעילה הראשונה ועכשיו פסקה לראות ואיכא למיתלי שחית' המכה ולפיכך לענין לתלות בדם בתילין לא מצינן לתלות אלא דלענין שבת מספקא להו דילמא כיון שפסקו הבתולים ליכא למיחש מידי דשוב אינו עושה חבור' ואיכא למימר דבעילה שניה מותרת:
אמרין. ומאי קא מבעיא להו הרי לתלות בבעילה שניה בדם המכה לא הורי רבי יוחנן דס''ל כהא דר' ינאי רביה דהוה ערק אפי' מתינוקת שלא הגיע זמנה ואע''פ שאנו רואין שבא הדם מחמת תשמיש ועדיין הפתח דחוק לא תלינן ולבעול בעילה שניה בשבת הוא מוריא להיתירא בתמיה הא שמעינן מיהת מההיא דרבי ינאי דלחומרא הורה ואף שנראה שעדיין הפתח דחוק וא''כ היאך יהא מורה לקולא לענין שבת:
מהו לבעול בעילה שניה בשבת דאכתי פתחה דחוק הוא:
כל ההיא הלכתא וכו'. דתנינן שם בתינוקת שלא הגיע זמנה וכן אם הגיע זמנה עד כמה תולין בה בדם בתולים כל זה להלכה אבל לא למעשה וכדר' ינאי דהוה ערק אפי' מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת לפרוש הימנה אחר בעילה ראשונה ולא תלינן אח''כ בדם בתולים:
תַּנִּי לֹא יִבְעוֹל אָדָם בְּעִילָה לְכַתְּחִילָּה בְשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה חַבּוּרָה וַאֲחֵרִים מַתִּירִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי אָבוּן טַעֲמוֹן דַּאֲחֵרִים לִמְלַאכְתּוֹ הוּא מִתְכַּוֵּן. מֵאֵילֶיהָ נַעֲשֶׂה חַבּוּרָה. אַסִּי אָמַר אָסוּר. בִּנְיָמִן גִּנְזַכַּיּיָה נָפַק וָמַר מִשְׁמֵיהּ דְּרַב מוּתָּר. שָׁמַע שְׁמוּאֵל וְאִיקְפִּיד עִילוֹי וּמִית וְקָרֵי עִילוֹי בָּרוּךְ שֶׁנָּגְפּוֹ. וְעַל רַב קָרֵי לֹא יְאוּנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
ואיקפד עילוי. דלא אמר רב הכי ומית עילוי על שאמר אבל לא הגיע לעשות מעשה וקרי עלי' ברוך שנגפו ועל רב שלא באת תקלה על ידו קרא לא יאונה וגו':
טעמון דאתרים. מפני שהוא דבר שאין מתכוין ומאליה נעשה חבורה:
אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי קַשִּׂיתָהּ קוֹמֵי 19a רִבִּי יוֹסֵי מַה בֵינָהּ לְבֵין שׁוֹבֵר אֶת הֶחָבִית לֶאֱכוֹל מִמֶּנָּה גְרוֹגֶרֶת. אָמַר לִי וָמַר דְּבַתְרֵיהּ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹתָהּ כֵּלִי. וְכַאן שֶׁמִּתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹתָהּ בְּעוּלָה כְּמִי שֶׁמִּתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹתָהּ כֵּלִי. רַב יִצְחָק בַּר רַב מְשִׁירְשִׁיָּא אוֹ מַקְשֵׁי מַה בֵינָהּ לְמֵפִיס מוּרְסָה בְשַׁבָּת. אָמַר לוֹ וָמַר דְּבַתְרֵיהּ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹתָהּ פֶּה. וְכַאן מִתְכַּוֵּן שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹתָהּ בְּעוּלָה כְּמִי שֶׁהוּא מִּתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹתָהּ כֵּלִי.
Pnei Moshe (non traduit)
או מקשי. כמו ואיכא דמקשי לה ממתני' דמפיס מורסא דשרי לכתחילה ושני ליה כדשנינן:
א''ל ואמור דבתרה. אימא סיפא ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי בההיא שבירה וה''נ כאי שמתכוין לעשותה בעולה והוי כמי שמתכוין לעשותה כלי וה''א דאסור:
קשייתה קומי ר' יוסי. הקשיתי לפניו דמאי קמ''ל פשיטא דמותר וכי מה בינה ובין שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות דתנינן בפ' כ''ב דשבת דמותר לכתחילה משום דלהנאתו מתכוין וה''נ כן ואע''פ שהוא כעושה חבורה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source